ניו אינגלנד בשלכת ההיית או חלמתי חלום - חלק ג' השבוע השני

השבוע השני לטיול.

מיקומים בקצרה:

יום 1 - מעבר להרים הלבנים בניו המפשייר דרך מונפלייה ופארק גרוטון בוורמונט.

יום 2 - צפון ניו המפשייר, אזור דיקסוויל נוטש.

יום 3 - אזור האגמים במרכז ניו המפשייר.

יום 4 - כביש 112 "הקנקמגוס", פרנקוניה נוטש ו-וואטרוויל וואלי בניו המפשייר.

יום 5 - נתיב 2 "המוהוק" והר גריילוק במסצ'וסטס.

יום 6 - נתיב 7 בקונטיקט.

יום ראשון 10.10

פארק באטרי אגם שמפליין, מונפלייה, פארק גרוטון ותצפית owl’s. מדינת ורמונט.

.Crawford Notch, Bear Notch .מדינת ניו המפשייר

סוף השבוע של קולומבוס דיי.

התחלתי את הבוקר בביקור קצר בפארק באטרי שממנו יש תצפית יפה על אגם שמפליין. אפשר לחנות בחניות שבכבישים הסמוכים. אני הגעתי מוקדם בבוקר ולכן יכולתי לחנות בחינם בחניה של תחנת המשטרה שצמודה לפארק. יש שם שלט שאומר ממתי עד מתי אפשר לחנות.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

המטרה היום הייתה להגיע בסוף אל ההרים הלבנים בניו המפשייר, וכמובן לטייל בדרך.

המשכתי על כביש 2 ועצרתי במונפלייה, בירת ורמונט. עיר יפהפייה! ממליצה מאוד לעצור בה אפילו לסיבוב קטן. יש חניות רבות על הכבישים הראשיים. בימי ראשון וחגים החניה חינם, כך היה רשום במדחן. מאחר והיה יום ראשון, לא נדרשתי לשלם. הסתובבתי קצת ברחובות הראשיים המרשימים, צילמתי את בית הממשל מכל זווית אפשרית, ואפילו עברתי ליד תחנת מכבי האש שנראית ממש כמו בסדרות שלהם.

מכאן המשכתי על כביש 2 עד לגרוטון סטייט פארק וכביש 232 המדהים!! השלכת שם הייתה ממש מהממת. בכל פינה הייתה חניה ומסלולים שיוצאים ממנה. אני עליתי עם הרכב אל החניה שהכי קרובה לתצפית owl’s. החניה לא גדולה במיוחד, וזה מקום מאוד פופולרי.

תוסיפו לזה את יום ראשון + קולומבוס וויקנד וככה הגעתי לחניה מלאה.

למזלי נשארו כמה מקומות לחנות בצידי הדרך. אגב, יש שם גם שירותים למי שמעוניין.

המסלול לתצפית עובר בתוך היער והדרך לא מאוד קשה, למרות שהיא בעליה. זה לקח משהו כמו 10 דקות-רבע שעה. בתצפית היו הרבה אנשים. היה נורא קשה להצליח לצלם בלי שיכנסו אנשים ברקע.

במיוחד שהיה זוג עם רחפן שתפסו את המקום הכי פוטוגני למשך הרבה זמן.

גם אני הייתי רוצה להרים את הרחפן שם, אבל אני לא מרימה מעל/קרוב לאנשים. מבחינתי זה כלל בסיסי. אח״כ מצאתי פינה דווקא די אינטימית ומאוד מאוד יפה, והתאכזבתי שהרחפן נשאר ברכב.

מי שרוצה קצת שקט ולזכות על הדרך בתצפית לאגם נוסף, שיפנה שמאלה בשביל שרואים שהלכו בו, עד שיגיע לאזור ממנו אפשר לראות את האגם השני.

יש משם גם תצפית יפה על עצי השלכת. ממש נראה כאילו הם במרחק נגיעה.

הערה: קיימת השוואה בין תצפית owl’s לתצפית על אגם ניקולס, אומרים שהן די דומות. יש בזה משהו, המסלול הרגלי מהחניה די דומה ואורך בערך אותו זמן, המרחק ביניהן לא כל-כך גדול. מי שנוסע על כביש 2, מוורמונט אל ההרים הלבנים או להיפך, יוכל לבצע סטייה קלה של כרבע שעה-20 דקות ולהגיע לתצפית אגם ניקולס. באופן אישי, אני אהבתי יותר את השקט שבתצפית ניקולס. אבל שתיהן שוות לדעתי ביקור.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

המשכתי לנסוע בכביש 232 ולהתפעל מהדרך שובת הלב.

בהמשך התחברתי לכביש 302 לעבר קרפורד נוטש. וואו! אחד הכבישים המרהיבים.

השלכת הייתה בשיא ומשהו בדרמטיות העוצמתית שלו היה כובש.

מסלול די פופולרי באזור הוא מסלול להר ווילרד, משם יש תצפית שמהתמונות נראית מדהים.

אני כמובן שוב נאלצתי לוותר. יש כמה מוקדי עניין לאורך הכביש. פשוט עצרתי בכל פעם שראיתי חניה ואנשים.

בדרך עברתי לצד מלון מאונט וושינגטון המפורסם. יש מפרץ חניה מולו שאנשים עוצרים ומצלמים אותו.

זה באמת מרשים! לצערי, קלטתי את הפניה מאוחר מדי ופיספסתי את ההזדמנות לצלם.

קצת לפני העיירה ברטלט, פניתי אל הכביש הנופי בר נוטש. באמת שכבר אין מילים לתאר את כל הכבישים היפים האלו. זהו כביש יחסית קטן, רובו עובר תחת חופת עלים כמו שאני אוהבת ומדי פעם יש עצירות לתצפיות מעולות על הנוף. הייתי שם בשעת הזהב (השעה שלפני השקיעה) וזה הוסיף אור חלומי ונופך קסום לבליל הצבעים.

הכביש מגיע בסופו אל כביש 112, אך אני חזרתי על עקבותיי אל כביש 302 עד למקום הלינה שלי בעיירה Intervale, לא רחוק מנורת׳ קונווי. המקום נקרא Swiss chalets village. המקום די בסיסי והניקיון היה טעון שיפור, אבל הנוף משגע והמחיר די זול יחסית לאזור וכולל ארוחת בוקר.

קראתי ביקורות שהאינטרנט האלחוטי לא עובד ושאין קליטה, וגם הבעלים הזהיר אותי שהאינטרנט החינמי לא תמיד עובד, אבל לי באופן אישי עבד בלי שום בעיות. זה היה לי הכרחי כי אין שם קליטה סלולרית ודווקא שם יצא שלנתי 3 לילות.

בקיצור, קצת קשה לי להמליץ על המקום הזה, אבל אם אתם מחפשים משהו בסיסי שיתאים לתקציב אולי זה יכול להתאים לכם. אגב, לא מעט ישראלים לנים שם, היו עוד ישראלים שהיו שם כשאני הייתי.

יום שני 11.10

Jackson, Jefferson, Lancaster, Colebrook, Dixville Notch, Errol, Berlin, Gorham. מדינת ניו המפשייר.

קולומבוס דיי.

חיפשתי לאן לברוח שלא יהיו לי פקקים.

היו לי 2 אופציות שהכנתי מראש.

הראשונה לנסוע לדיקסוויל נוטש והשנייה לנסוע בכביש 113 הנופי במיין, להמשיך על כביש 26 אל גראפטון סטייט פארק וארול בניו המפשייר ואז לחזור אל מקום הלינה באזור נורת׳ קונווי דרך כביש 16.

בגלל שהשלכת יחסית התאחרה השנה, קיוויתי לראות עדיין צבעים בדיקסוויל נוטש למרות התאריך המאוחר. לכן בחרתי באופציה הראשונה, אבל מאוד מקווה שתהיה לי הזדמנות בעתיד לנסות גם את השנייה.

התחלתי בנסיעה צפונה על כביש 302 וזכיתי לקבל עוד טעימה מהכביש המרשים הזה.

המשכתי על כביש 16 אל ג’קסון. בדרך הג’י.פי.אס העביר אותי בכביש עפר קטן ויפה בתוך יערות הפארק הלאומי של ההרים הלבנים.

במקום היו כמה אפשרויות של קמפינג וראיתי משפחות שכבר התחילו את הבוקר שלהם עם צליית בשר על האש.

המשכתי לג׳פרסון. לאורך הדרך היו נופים מהממים עם שלכת טובה.

באיזשהו שלב הגעתי למפרצון חניה ריק כשמלפניי שדה פתוח. הרגשתי שזה מקום בטוח בשביל להרים בו את הרחפן. צילמתי כמה תמונות והמשכתי הלאה.

המשכתי לנסוע על כביש 2 ואז כביש 3. בדרך עברתי דרך העיירות לנקסטר וקולברוק. השלכת על ההרים לעיתים הייתה מאוד מרשימה. צר לי שלא הצלחתי לעצור לצלם אותה.

כשפניתי לכביש המוביל אל דיקסוויל נוטש, הנוף כבר קצת השתנה. הנוטש הזה בהשוואה לאחרים, הוא יותר ״פראי״. השלכת הייתה פחות במיטבה, אבל זה משהו שלקחתי בחשבון כי כאמור, התאריך בו הגעתי היה קצת מאוחר יחסית. בבית תיכננתי לעשות את מסלול table rocks, מהפסגה יש נוף יפה אל האגם והאזור. זה מסלול לא כל-כך ארוך, בערך 40 דקות לכיוון, אבל עם עליה חדה. אנשים גם מדווחים שלמעלה מאוד מפחיד כי מרפסת התצפית צרה וללא מעקות. בסופו של דבר ויתרתי כמו על כל המסלולים בטיול, גם בגלל העקיצה ובמקרה הזה גם בגלל פחד הגבהים.

צילמתי קצת תמונות של האגם והמשכתי במסלול הרכוב. לאורך הדרך היו מקטעים של שלכת טובה בשיא שלה, והיו מקטעים של ״פוסט״ שלכת עם עצים עירומים לחלוטין.

הגעתי לעיירה ארול, שם נתקלתי בכמות אופנוענים הכי גדולה שראיתי. אבל כאלה רציניים, הארד קור, כמו בסרטים. בהמשך עברתי דרך ברלין - עיירה מהממת!!! הכי יפה שעברתי בה ביום הזה. כולן היו מקסימות, אבל היא הכי. והאחרונה למסלול זה, גורהם.

חזרתי חזרה אל כביש 16, ובתכנון היה לעלות ברכבל כיסאות על הר ווילדקט. הגעתי למקום והסתכלתי לאיזה גובה מגיעים. החלטתי שלאור החוויה בהר מנספילד, איאלץ לוותר כי לא הייתי בעניין של לחטוף עוד התקף חרדה. אם לא הייתי לבד, לא הייתי מרגישה כך. כבר עליתי בעבר על פסגות, גם ברכבל כיסאות והייתי בסדר גמור. אבל זה חלק מלקיחת האחריות שלי בתור מטיילת לבד, לא לקחת סיכונים מיותרים ולדעת עם מה אני מסוגלת להתמודד ועם מה לא, גם במחיר של להפסיד משהו שמאוד רציתי לעשות.

החלטתי שאנצל את הזמן שנותר לי ואסתובב קצת במרכז קניות העודפים בנורת׳ קונווי. במרכז הקניות לא מצאתי את עצמי כל-כך והמחירים לא היו אטרקטיביים. שמחתי שגיליתי את זה באותו זמן ולא ביזבזתי את יום המחרת על המקום הזה.

נסעתי לתצפית intervale scenic vista, שהייתה בדרך חזרה לדירה. התצפית נחמדה, לא יותר מזה. היה שם מישהו שהטיס רחפן, וכמעט הנחית אותו על הראש שלי. היה ניכר שהוא לא שולט מספיק ברחפן וזו בדיוק הסיבה למה אני לא מטיסה מעל אנשים. באזור נורת׳ קונווי היו פקקים שהצריכו הרבה סבלנות אז מי שמתארח שם שייקח בחשבון.

מהבחינה הזו, המקום שבו התארחתי היה מעולה. מצד אחד קרוב מרחק נסיעה קצר לנורת׳ קונווי ומצד שני מחוץ לכל העומס.

יום שלישי 12.10

תצפית Cathedral Ledge , כביש נופי 153 ואזור האגמים, Lake Winnipesaukee והעיירה מרידת׳ לחופו. מדינת ניו המפשייר.

את הבוקר פתחתי בנסיעה אל אגם אקו לא רחוק מתצפית קת׳דרל, אך לצערי השער לאגם היה סגור. דווקא נראה מקום מהמם. אגם באמצע היער.

המשכתי לתצפית. יש כביש שעולה ממש עד למעלה ובסופו מגרש חניה. לשמחתי במקרה הזה, השער לכביש היה פתוח. מגרש החניה לא גדול, אך גם לא מאוד קטן, ויש שילוט שמותר לחנות עד שעה כדי שתהיה תחלופה. כמובן אפשר גם להשאיר את הרכב למטה ולעלות ברגל, אך העליה מאוד חדה. באזור עוד הרבה מסלולי טיול.

התצפית עצמה נחמדה, אך משום מה לא התרשמתי יותר מדי. צילמתי קצת והמשכתי הלאה.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

התחלתי בנסיעה אל כביש 153. כביש שנחשב נופי ולאורכו כמה אגמים. הוא מתחיל מקונווי ונמשך עד העיירה Wakefield. בחלק קטן הוא עובר את הגבול ופתאום נמצאים במדינת מיין :).

מבחינת שלכת, זהו כביש עם יותר עצים ירוקי עד, וגם השלכת עדיין לא התקדמה כל-כך באזור הזה. אך בכל זאת היו כמה צבעים יפים מדי פעם.

בEaton היה אגם ממש מקסים. דייג בסירה ניסה לדוג דגים ברשת והיה מהפנט להסתכל עליו. מדי פעם הוא התרחק ממני ומדי פעם התקרב. היה מאתגר, עד שהצלחתי להוציא את התמונה שרציתי.

בהמשך עברתי לצד עוד אגמים חמודים עד שהגעתי לוויקפילד.

משם כיוונתי את תוכנת הניווט לעיירה מרידת׳ היפהפייה!!! שעל שפת אגם וויניפיסקאוי.

בדרך עברתי גם דרך העיירה הלא פחות מקסימה, Wolfeboro, שגם היא על שפת אותו אגם.

רציתי נורא לעצור לצלם, אבל לא יצא לי. בעיירה מרידת׳ תראו בעיקר אמריקאים בני הגיל השלישי.

פחות תיירים ופחות צעירים, אבל יש בה איזשהו קסם אותנטי שלא נתקלתי בו בשאר המקומות שביקרתי בהם.

בעיירה הסתובבתי קצת ליד האגם. חניתי בחינם בחניה גדולה על שפתו.

השלכת עדיין לא הגיעה לכאן, ורוב העצים עדיין ירוקים, אך בכל זאת היה נפלא.

למי שמעוניין, יש אפשרות לשוט על האגם בכל מיני אופציות. בעונה יש גם שייט לאיים הקטנים שמפוזרים באגם. רוב האיים פרטיים, והבתים שם מוצעים להשכרה עבור תיירים.

ישנה אפשרות גם לשייט באגם באוניה מאונט וושינגטון - שעתיים של שייט כולל ארוחה. בערבי הקיץ, בשקיעה, זו נראית לי ממש חוויה. שימו לב שהאוניה לא מגיעה לאיים, רק שטה באגם עצמו.

המסלול שתוכנן לאזור היה המסלול עליו המליצה רבקה ק. בבלוג שלה, ממנו יש תצפית על אגם סקוואם. עוד מסלול שנותר רק על הדף.

ממרידת׳ נסעתי חזרה למקום הלינה באזור נורת׳ קונווי.

יום רביעי 13.10

כביש 112 - הקנקמגוס, אגם אקו בפרנקוניה נוטש, אנדרטת המושל גלן (פרנקוניה נוטש), ווטרויל וואלי. ניו המפשייר.

הבוקר עזבתי את מקום הלינה שלי ב3 לילות האחרונים ונסעתי לעבר כביש 112 - הקנקמגוס או The Kanc כמו שהמקומיים מכנים אותו. בדרך עברתי ליד תחנת הרכבת הנופית של נורת׳ קונווי.

בכניסה לכביש יש תחנת ריינג׳רים. רכשתי שם מדבקה עבור החניות בכביש בעלות 5 דולר לכל היום. ניתן לרכוש גם בחניות עצמן בעמדות אוטומטיות, אבל העדפתי לא להסתבך. שמחתי שהאופציה הזו נפתחה שוב, אחרי שנסגרה בזמן הקורונה.

התחלתי בנסיעה בכביש. השלכת הייתה אחרי הפיק ברובו, אבל בגלל שלא רציתי לנסוע בכביש בסופ״ש של קולומבוס דיי, נאלצתי לדחות את הביקור בו.

בבית כבר חקרתי את כל נקודות העניין בכביש וסימנתי לי מראש באלו אני רוצה לעצור. ניווטתי את עצמי בין המוקדים בעזרת גוגל מפות כדי לא לפספס כלום, אבל בפועל אני חושבת שעצרתי כמעט בכל תחנה.

תחנה ראשונה - אולבני קאברד ברידג׳.

עצירה נחמדה מאוד סך הכל. הרבה אופציות לצילומים.

תחנה שניה - לואר פולס.

מקום חמוד. ביליתי בו די הרבה זמן בניסיון להוציא צילומים יפים מכל פינה.

תחנה שלישית - רוקי גורג׳.

עצירה יפהפייה! אהבתי מאוד. יש משם גם מסלול לאגם הסמוך למי שמעוניין. במקום הזה היה קצת קשה למצוא חניה. פשוט הצטבר תור של מכוניות וכשמכונית אחת יצאה, הראשונה בתור חנתה. לרוב זה נשמר ככה, אבל היו כמה שעקפו. פגשתי במקום בחורה ישראלית שמתגוררת כעת בניו יורק עם משפחתה, וגם היא באה לטייל לבד. שוחחנו קצת והיה נחמד סוף סוף לנהל שיחה בעברית.

תחנה רביעית - מפלי סאבדיי.

המקום כנראה הכי מתויר על הכביש הזה. החניה הייתה מלאה ואנשים פשוט חנו על שולי הכביש, אז עשיתי כמותם. הליכה של בערך 20 דקות בתוך היער עד למפלים. ממש מקסים.

תחנה חמישית - תצפית שוגר היל.

כנראה תצפית נחמדה, אבל השלכת כאן הייתה כבר במצב פחות טוב ולכן לא היה שם ממש מרשים.

תחנה שישית - תצפית האנוק.

גם כאן השלכת הייתה פחות מרשימה. פוגם ביופי של המקום.

שימו לב החניה בתצפית זו מתמלאת בקלות. הייתי צריכה להמתין כמה דקות טובות עד שהתפנה מקום.

לסיכום הכביש, אהבתי יותר את התחנות עם המים ופחות את התצפיות. אולי בגלל מצב השלכת שהיה אחרי הפיק. דווקא בקרבת לינקולן הצבעים היו קצת יותר טובים. מצד שני, בזמן הפיק ובסופי שבוע וחגים הכביש מאוד עמוס ופקוק ברמה שבקושי מתקדמים ואין מקומות חניה. בנוגע לכמה זמן להקדיש לכביש, חששתי שחצי יום לא יספיק לי ולכן לא תיכננתי הרבה תוכניות מעבר, אבל האמת היא שחצי יום לגמרי הספיק.

כניסה : חינם.

חניה: 5 דולר ליום עבור כל החניות בכביש.

כשסיימתי את הכביש חשבתי לנסוע לפלום גורג׳ בפקנקוניה נוטש, אבל החלטתי שטיילתי במספיק מפלים/מוקדי מים להיום ומתחשק לי משהו קצת אחר. אז נסעתי לאגם אקו שליד הר קנון (אמנם אותו שם, אבל לא האגם שהיה סגור אתמול).

האמת שחשבתי שמצב השלכת בפרנקוניה נוטש לא יהיה טוב, אבל הוא הפתיע לטובה עם חלקים מרשימים וצבעוניים. האגם היה מקסים והיו שם די הרבה אנשים. צילמתי כמה תמונות והמשכתי הלאה.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

רציתי לעלות לתצפית בארטיסט בלאף, ממנה רואים את אגם אקו. הסתבכתי קצת במציאת המקום ממנו מתחיל המסלול הרגלי, ובסוף ויתרתי שוב בצער.

טעיתי בפניה בכביש המהיר, וחששתי שאני הולכת לשלם על זה ביוקר, אך במקום זאת הגעתי למקום מהמם שנקרא Governor Gallen Memorial.

מהגשר הייתה תצפית מרשימה על ההרים מסביב עם שלכת בצבעים עזים של צהוב-כתום-אדום.

נראה שיש משם גם מסלול טיול קליל שאותו לא ניסיתי, אך ראיתי אנשים וילדים קטנים הולכים ובאים משם.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

חזרתי על עקבותיי ונסעתי אל מקום שקצת פחות מוזכר בפורומים וסיפורי טיול. הוא נקרא Waterville Valley. על פי גוגל מפות ראיתי שיש בדרך אגם קטן וחמוד ביער בשם Russell Pond וממש התחשק לי לעבור בו. במקום יש גם אתר קמפינג. לצערי הגעתי ושוב היה שער סגור.

המשכתי לנסוע בכביש שלאט לאט הפך לדרך עפר משובשת יותר ויותר (Tripoli rd).

אמנם הדרך הייתה מהממת, אבל ממש חששתי לרכב עם הבורות שהיו שם.

לרגעים כבר הצטערתי שנסעתי לשם, אך למרות כל זאת, לא הייתי לבד והיו מכוניות נוספות, מה שנסך קצת תחושת ביטחון.

כשהגעתי למקום כל-כך התפעלתי שזה מבחינתי היה שווה את הנסיעה.

זהו עמק שקט, רחוק מכל השאון התיירותי, וקסום במיוחד. יש אגמון קטן לצד מלון מרשים שבשעת הזהב יצר השתקפויות מהפנטות. מרחוק נשמעו קולות ילדים משחקים.

צילמתי כמה תמונות, התענגתי על האווירה והתחלתי בנסיעה אל מקום הלינה שלי בלינקולן.

הנסיעה חזור כבר הייתה בכביש 49 הסלול והטוב.

הגעתי אל מקום הלינה שנקרא The Village Of Loon Mountain. מבחוץ המבנים של החדרים נראים כמו בנייני מעונות ישנים, אבל בפנים התגלתה דירה גדולה ויפה עם חדר שינה, חדר רחצה, סלון עם פינת אוכל ומטבח מאובזר בכל. אפילו אח בערה בסלון לקישוט. בהחלט הפתיע לטובה, אם כי לא בטוחה שזה מלון 4 כוכבים כמו שהם מגדירים.

חייבת לציין שבמקור הייתי אמורה לשהות במקום אחר שנקרא InnSeason Resort Pollard Brook, בעל הביקורות המעולות, אבל מאחר שלא מצאתי סידור לשבת, החלטתי להקדים את החזרה לחברים בניו ג׳רזי ועשיתי קצת שינויים במסלול. הקדמתי את הלינה בלינקולן ביום ולא היה להם מקום פנוי.

יאמר לזכותם שהסכימו להחזיר לי את הכסף למרות שעבר תאריך הביטול בחינם! אם תהיה לי הזדמנות בעתיד, בהחלט אסגור שם לינה שוב.

יום חמישי 14.10

כביש 112 ממערב ללינקולן, מדינת ניו המפשייר. תצפית מהר שוגרלאוף, נתיב 2 (נתיב המוהוק), תצפית מהר גריילוק, מופע הדלעות בסטוקברידג׳, מדינת מסצ’וסטס.

עזבתי את הדירה בלינקולן והתחלתי בנסיעה לכיוון מסצ’וסטס. נסעתי בכביש 112 ממערב ללינקולן, היפה לא פחות מהקנקמגוס. אמנם אין בו הרבה מוקדי עניין כמו בקודם, אבל הנוף הדרמטי שלו מהפנט. אהבתי גם את השקט שבו. הרבה פחות עמוס ומתויר. כשיצאתי מלינקולן עוד הייתה שמש, אבל כשהגעתי לכביש 112, מזג האוויר השתנה ונהיה אפרורי עם מעט טיפות גשם. זה הוסיף נופך של דרמטיות לנסיעה. גם השלכת כאן הייתה טובה יותר.

הגעתי לאגם Beaver Pond שלצידי הכביש. אגם מדהים בין ההרים. בקיצור, ממליצה מאוד על הנסיעה הזו.

המשכתי עד שהגעתי לכביש 116 ומשם כביש 10 ו25. כל הכבישים האלו היו קטנים ושקטים, כמעט בלי רכבים. לי באופן אישי התחושה הזו הייתה ממכרת.

עליתי על כביש 5 המהיר דרומה אל מסצ’וסטס. קיבלתי עוד קצת טעימות מוורמונט היפה. עברתי דרך העיירות ברדפורד, ספרינגפילד וברטלבורו עד שנכנסתי למדינת מסצ’וסטס. המשכתי דרומה אל תצפית מהר שוגרלאוף אל עבר נהר הקונטיקט והאזור. יש 2 אופציות להגיע לתצפית:

1. לחנות למטה בחניה החינמית ולעלות ברגל אל התצפית, אך יש לקחת בחשבון שהעלייה קשה ותלולה ושהדרך משמשת גם מכוניות ועל כן זה עלול להיות מסוכן.

2. לעלות עם הרכב בכביש צר המשותף גם להולכי הרגל ולחנות בחניון שלמעלה (במידה והשער פתוח). 5 דולר למכוניות בעלי לוחית רישוי של מדינת מסצ’וסטס ו20 דולר עבור השאר.

אני בחרתי באופציה 2, אבל בדיעבד, מחיר החניה מופקע לדעתי בשביל רבע שעה-20 דקות של תצפית. גם לא היה אף אחד במקום שבדק. ראיתי שחלק מהמכוניות שילמו וחלק לא (למרות שהיו בעלי לוחית רישוי אחרת). הנסיעה בכביש הייתה נפלאה, אם כי נדרשות עירנות וזהירות מהולכי הרגל ורכבים ממול. גם התצפית יפה, אבל השלכת עדיין לא ממש הגיעה לאזור הזה, ולכן פחות התרשמתי. מתמונות שראיתי בבית משנים קודמות בשיא השלכת, נראה שלמקום יש ממש פוטנציאל!

כניסה: חינם.

חניה: 5 דולר עבור בעלי לוחית רישוי ממסצ’וסטס. 20 דולר לבעלי לוחית רישוי שאינה של מסצ’וסטס. תשלום במכונה האוטומטית.

חזרתי חזרה אל כביש 2 - הלא הוא ״נתיב המוהוק״, סמוך לעיירה גרינפילד, והתחלתי לנסוע בו. כמו בקנקמגוס, גם כאן הכנתי מראש בבית רשימה של המקומות בהם אני רוצה לבקר. ניווטתי כל פעם ליעד המבוקש כדי לא לפספס שום עצירה.

תחנה ראשונה - גשר הפרחים בשלבורן פולס. גשר עם מלא פרחים יפהפיים. הפתיע אותי שגם בעונה זו, כולם פרחו. הגשר די מתויר. אחת העצירות היפות שהיו לי. חניתי בחינם, לצד מדרכה אפורה, ברחוב water הקרוב אל הגשר.

תחנה שניה - הגשר המקורה Bissell. עצירה נחמדה סך הכל. לא משהו ממש מרשים. אפשר לוותר.

תחנה שלישית - שפת נהר דירפילד. במהלך הנסיעה צבעי השלכת התחזקו. שמחתי לראות שוב את הצבעים הללו. פיספסתי את הכניסה הרשמית ליער המדינה מוהוק טרייל, אבל עצרתי קצת אחרי, במקום בו הייתה חניה גדולה בשולי הכביש. ירדתי במדרגות אל שפת הנהר, צילמתי כמה תמונות וחזרתי לרכב.

לפני התחזקות הצבעיםלאט לאט צבעי השלכת מתרבים.

תחנה רביעית - route 2 Mohawk trail overlook. תצפית מדהימה (!!) על ההרים סביב. התצפית יושבת ממש על סיבוב. ממליצה לעצור גם בחניה שלפני הסיבוב וגם בזאת שלאחריה. שני נופים שונים. צבעי השלכת היו בשיא שלהם! התבוננתי בשתי צעירות שהתלהבו מהנוף וצילמו אחת את השנייה. זה לגמרי מקום שהייתי מצטלמת שם ל״בוק״ שלם אם הייתי עם שותפה. אחד מהרגעים שהלבד קצת צבט לי בלב. מודה שאני די ביישנית, והיה לי קושי במהלך כל הטיול לבקש מאנשים לצלם אותי. אישה נחמדה שראתה וכאילו הרגישה אותי, הציעה ברוב טובה לצלם אותי ושמחתי על כך מאוד.

זו הייתה התחנה האחרונה בשבילי לכביש 2. הגעתי לנורת׳ אדמס והתחלתי להדרים בכביש 8 אל הר גריילוק. כביש notch rd שטיפס אל ההר היה כמו שאני אוהבת, תחת חופת עלים. בתחילה, העצים היו עדיין די ירוקים, אך ככל שעליתי בגובה התחילו צבעי השלכת להתחזק, וכשהגעתי קרוב לפסגה כבר בקושי הייתה שלכת.

בדרך עצרתי בתצפיות Fitch overlook ו- Overlook scenic view. תצפיות עם נוף מהמם. מומלץ! רק שימו לב שקר למעלה.

הגעתי אל מגדל התצפית Veterans War Memorial Tower. יש חניה חינמית ליד. הסתובבתי בהתחלה בשטח הפתוח. נוף יפה לעמק למטה, אבל היה לי ממש קר אז נכנסתי למגדל. המדרגות ממש צרות. רק אדם יכול לעלות/לרדת בכל פעם. יש קומות ואפשר לעצור בהן ולאפשר לצד השני לעבור. מלמעלה יש נוף של 360 מעלות על כל האזור. תיכננתי לבקר גם בתצפית stony ledge, אבל הזמן קצת דחק. בכלל, להר יש עוד הרבה מה להציע כמו Rockwell pond ומסלולי טיול רבים. בקיצור, למי שבאזור, שווה ביקור.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

ועכשיו, לאטרקציה הכי מהנה בשבילי כנראה בטיול הזה, מופע דלעות בNaumkeag שבעיירה סטוקברידג׳. באופן כללי, מדובר במוזיאון שסביבו יש גם גנים מאוד יפים והמקום מומלץ לביקור גם ביום רגיל, אבל בחגים הם יוצרים בנוסף, אירועים שווים במיוחד.

חוץ ממופע הדלעות באוקטובר, בדצמבר לדוגמה יש להם אירוע winter lights.

כל המקום מקושט באורות יפיפיים לקראת הכריסמס והשנה החדשה.

בכל מקרה, בנוגע לענייננו, מדובר במאות דלעות פלסטיק מגולפות בצורות שונות לפי נושאים כמו: דמויות מדיסני, דמויות גיבורי על, דינוזאורים וכו׳… לזה מתלווים אורות וצבעים מרשימים.

האירוע מתקיים בחודש אוקטובר בין השעות 16:00-20:00.

להבנתי זה התקיים גם בשנים קודמות, ועדיין שמעתי אנשים סביבי שאמרו שהם הצליחו להתעלות על המופע של שנה קודמת.

להמלצה הזאת נחשפתי בקבוצת פייסבוק מקומית של ניו אינגלנד, ציינו שכדאי להזמין כרטיסים מראש כי הם אוזלים במהירות. חיכיתי לתאריך פתיחת ההזמנות באתר.

בסביבות אמצע ספטמבר פתחו את ההרשמה, בהתחלה פתחו רק למנויים, ואחרי כמה ימים לכולם.

ישר כשפתחו לכולם רכשתי כרטיס. 20 דולר למבוגר ביום רגיל ו25 דולר בסוף שבוע. יש לבחור יום ושעה. בהתחלה תיכננתי להיות שם ביום ראשון. רכשתי כרטיס ליום ראשון ב18:30 כדי לתפוס עוד קצת זמן של אור וגם ליהנות מהאורות בחשיכה. זו התבררה כהחלטה טובה בהחלט.

הכרטיסים אכן נחטפו, וכשבועיים אחרי נסגרה האפשרות לבצע רכישות, אך עקבתי קצת וראיתי שמדי פעם היו ביטולים והיה ניתן לרכוש כרטיסים במקומם.

כאמור, ביצעתי קצת שינויים בלו״ז ובמקום בראשון כמו שהוזמן, הגעתי לשם בחמישי.

לא ידעתי אם יסכימו להכניס אותי או לא, אבל החלטתי לנסות.

הגעתי לחניה ובכניסה עמדה בחורה שאיפשרה רק למי שיש כרטיס ובשעה הנכונה, להיכנס.

הסברתי לה שרכשתי לראשון אבל לא אוכל להגיע, ואם אפשר להיכנס עכשיו. היא ביקשה לראות את אישור ההזמנה והברקוד שקיבלתי למייל ולא ממש ידעה מה לעשות עם זה. היא הכניסה אותי ואמרה לי שאצטרך לבדוק את זה בכניסה לאטרקציה.

חניתי את הרכב ואז היו שתי אופציות להגיע לתחילת האטרקציה: לעלות כמה דקות ברגל בעלייה תלולה או לעלות עם השאטל שהם הפעילו. למרות שבד״כ אני ממש בעד הליכות בטיולים, בטיול הזה הייתי ממש עצלנית משום מה, לכן בחרתי באופציה 2.

התביישתי קצת כשהנהג הציע לזוג קשישים לעלות גם הם, והם בניגוד אליי ענו שיעלו ברגל 😊.

גם הבחורה בכניסה לא ידעה כל-כך מה לעשות איתי, לא היה להם איזשהו נוהל למקרים כאלו, אז היא סרקה לי את הברקוד וברגע שהוא עבר היא נתנה לי להיכנס.

רוב התערוכה התקיימה בחוץ, מלבד חלקים קצרים שהיו בחללים סגורים.

היה אפשר להיכנס גם לאחוזת הברון שגר שם. כל המסלול לקח בערך כשעה.

אני מאוד נהניתי וממליצה למי שבאזור להגיע גם, בעיקר עם ילדים!

כשסיימתי חיכיתי לשאטל שייקח אותי למטה בחזרה, אך הפעם לא הייתי לבד 😉.

הבנתי שוב כמה בחירת הזמנים שלי הייתה טובה, כי החלו להיווצר פקקים בכניסה.

כניסה: מבוגר ללא מנוי - 20 דולר באמצ״ש, 25 דולר בסופ״ש.

חניה: חינם (מקבלים נ״צ, חניה שונה מימים רגילים).

התחלתי בנסיעה למלון. הדרך הייתה חשוכה, וזו פעם ראשונה שהתמודדתי עם נהיגה בחושך בחו״ל לבד בכבישים חשוכים. לשמחתי הדרך הייתה קצרה, כרבע שעה עד למלון.

הזמנתי חדר במלון הילטון גארדן אין לנוקס פיטספילד. מלון מושלם!!! נהניתי מאוד ממש כמו בקראון פלאזה בלייק פלאסיד. מומלץ ביותר!

אגב פיטספילד, עברתי בה באור יום בדרך מהר גריילוק לסטוקברידג׳ - עיר מהממת ביופיה!!

מי שבאזור ואוהב טיולים עירוניים זה לגמרי בשבילו! האמת, אפילו שאני יותר בקטע של נופים, הייתי מקדישה לה קצת זמן אם הייתה לי אפשרות.

בכלל, אם לא לחוצים בזמנים, לדעתי כדאי להקדיש לאזור קצת יותר ימים. היו עוד כמה מקומות שרציתי לבקר בהם, אבל לא הספקתי כמו תצפית אוליביה, הנתיב הנופי ג’ייקובס לדר ועוד…

יום שישי 15.10

נסיעה לניו ג’רזי דרך כביש 7 בקונטיקט. מפלי Great, הגשר המקורה ווסט קורנוול, מפלי קנט, אגם Waramaug, הגשר המקורה Bulls. מדינת קונטיקט.

השתדלתי לצאת מוקדם בבוקר כדי להספיק את כל העצירות שתיכננתי ולהגיע בזמן אל החברים בניו ג’רזי לפני כניסת השבת. התחלתי לנסוע לעבר העצירה הראשונה שלי.

כיוונתי את גוגל מפות לנקודת החניה שנקראת Great Falls View Parking.

נסעתי שוב דרך כבישי עפר צדדיים לצד בתי חווה פרטיים מהממים בשקט מופתי! בשום טיול קודם בחו״ל לא מצאתי את עצמי כל-כך הרבה פעמים בכבישים נידחים ממש לבד. המפלים היו ממש נחמדים, אבל השלכת עדיין לא ממש הגיעה לשם. הזרימה גם היא הייתה פחות חזקה בהתאם לעונה, אבל בהחלט עצירה נחמדה, יחסית על הדרך.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

משם המשכתי על כביש 7 ועצרתי בגשר המקורה ווסט קורנוול. גשר חמוד סך הכל. הנהר מתחתיו היה רחב ועם זרימת מים טובה, אבל שלכת לא הייתה שם. באופן מפתיע, העצים הנשירים כבר היו עירומים, והשאר ירוקי עד.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

העצירה הבאה הייתה במפלי קנט. גם כאן, כמו במסצ’וסטס, היה הבדל בין לוחיות הרישוי.

בעלי לוחית רישוי של קונטיקט חונים בחינם והשאר צריכים לשלם 10 דולר עבור החניה.

לא היה אף אחד בביתן ואין מכונה אוטומטית. התשלום צריך להתבצע אונליין באתר, אך לא הצלחתי להיכנס. התחלתי לשאול אנשים והם אמרו לי שבגלל שאין אף אחד בבוטקה, אז אין מי שיעקוב ואני לא צריכה לשלם. קצת חששתי, אבל לא ממש הייתה לי אופציה אחרת (חוץ מללכת), אז השארתי את זה ככה, למרות שאם נתפסים הקנס הוא 75 דולר.

המפלים היו מקסימים ממש והשלכת הראתה סימנים פה ושם. יש כמה מסלולים שם, אני בחרתי לעלות ולרדת במסלול של המדרגות, אבל אפשר גם לשלב את המסלול הצהוב או האדום שעוברים ביער.

המסלול כולו לקח לי כ3/4 שעה עם הרבה צילומים.

כניסה: חינם.

חניה: חינם בעלי לוחית רישוי של קונטיקט ו10 דולר עבור השאר.

משם המשכתי לאגם ואראמאוג. זה הצריך קצת סטייה מכביש 7. בתחילת האגם יש חניה.

אותו קטע כמו החניה במפלי קנט - חינם לבעלי לוחית רישוי של קונטיקט ו10 דולר לשאר ואין אף אחד באיזור. הפעם אפילו לא טרחתי לנסות לשלם כי ירדתי ממש לדקות בודדות לצלם קצת על שפת האגם סמוך לרכב וחזרתי.

עצים בודדים הראו תחילת מופעי שלכת, אך עדיין היה יפה ונחמד.

התחלתי להקיף את האגם עם הרכב. שימו לב, הכביש יחסית די צר. האגם מציץ כמעט מכל פינה והנסיעה מאוד נעימה, אך אין היכן לעצור ולצלם (יש רק חניות פרטיות ששייכות לבתים).

כניסה: חינם.

חניה: חינם בעלי לוחית רישוי של קונטיקט ו10 דולר עבור השאר.

העצירה האחרונה להיום הייתה בגשר המקורה Bulls. אני חושבת שזה הגשר הכי יפה שהייתי בו בכל הטיול. גם מטיילים אחרים נותנים לו ציונים גבוהים וביקורות טובות. יש שלל מסלולים באזור, שלא ניסיתי אותם, אבל מהתרשמותי מהמקום הם בטוח מקסימים. יש חניה של בערך 20 מכוניות, והיא מתמלאת בקלות. בקיצור, אם אתם באיזור ממליצה בחום לעצור שם בין אם זה רק להתרשם מהגשר ובין אם זה לבחור במסלול חביב.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

מהרגע הזה התחלתי בנסיעה ישירה לניו ג’רזי. אפליקציית הניווט תיזמנה כשעתיים וחצי.

ככל שהתקרבתי לאזור ניו יורק, החלו פקקים.

שימו לב, הנסיעה הזו יכולה להיות קצת קשה למי שאינו מורגל לכבישים רחבים ועמוסים.

היו הרבה מאוד נתיבים והרבה יציאות, ובעיקר הרבה רכבים. חשוב מאוד להיות עירניים ולעקוב כל הזמן אחרי תוכנת הניווט והשילוט המקומי, כדי לא לפספס את היציאות שאתם צריכים.

נסעתי על כביש 9A ועברתי את גשר הנרי הדסון. באיזשהו שלב הנוף נפתח וכל נהר ההדסון היה פרוס לפניי, כשממול גשר ג׳ורג׳ וושינגטון. וואו כמה שזה היה מרשים!!!

התמונה הזו חקוקה לי בזיכרון, חבל שאין ממנה גם מזכרת פיזית.

חציתי את גשר ג׳ורג׳ וושינגטון אל עבר ניו ג’רזי ומכאן התחילו פקקים קשים מאוד!

נסיעה שתוזמנה לשעתיים וחצי הסתיימה בקרוב ל5 שעות - כאשר בערך שעה וחצי-שעתיים לקח לי לעבור את שדה התעופה ניוארק. הקטע שבין סיקוקוס לבין ניוארק היה מאוד מאוד פקוק.

זה היה כמו חמישי בצהריים אצלנו, כשכולם יוצאים מהעבודה… כל מי שצריך לנסוע לשדה התעופה, גם ממנהטן, שייקח זאת בחשבון.

הגעתי אל החברים בערך 20 דקות לפני כניסת שבת. ממש על הקשקש.

עד כאן חלק ג׳. החלק הבא והאחרון יהיה קצר ויכלול את השבוע השלישי לטיול - מנהטן וניו ג’רזי.